בית המשפט העליון ואזיקי המחשבה
כל אדם ביום היוולדו נולד עם אזיקים על ידיו. אלו הם החוקים והמשפטים שהטבע כפה עליו. כמו שאומר "חוק מרפי": כל מה שצריך לקרות - יקרה. דהיינו, למרות כל מאמציו של האדם במהלך חייו, אין לו שליטה על גורלו.
חוקי הטבע כופים את מגבלותיהם על כל אדם באשר הוא אדם. בנקודה הזו מנסה האדם בכל כוחו לחקור חוקים אלו כדי שיאפשרו לו להוריד את האזיקים מידיו.
הייזנברג טען: ש"כל מה שאנחנו יודעים על הטבע זה מה שהטבע מראה לנו ומה שאינו מראה לנו, זהו האינסוף".
בנקודה הזו האדם צריך להבין שהוא צריך להשלים עם גורלו ולנסות להנעים את חייו מבלי לדעת מתי הם יסתיימו (כלא הזמן).
לכן, קיימים ביקום אנשים רבים שמנסים לתת לנו כלים להנעים את חיינו, וביניהם הפסיכולוגיה (הגיון הנפש) המלמדת אותנו כיצד תנועת הגוף מבטאת את תנועת הנפש.
הפסיכולוגיה מנסה לשקם אותנו במגבלות הטבע.
בבסיס תורת הפסיכולוגיה עומדת התפיסה שאין לפגוע באדם באשר הוא אדם, פיסית, מילולית ומחשבתית.
ביקום שלנו קיימות תרבויות שונות, כל תרבות קובעת לעצמה את חוקיה ע"פ הגיונה ומיישמת אותה בגבולות מדינתה.
בני האדם שונים זה מזה אבל לאף אחד אין זכות לראות את עצמו כיותר טוב מחברו. לכן תרבויות שונות סיגלו לעצמן את מושג השוויון, ובכדי ליישם אותו הלכה למעשה באוכלוסיות שלהם הקימו מערכות משפטיות, משטרה ושופטים.
כל אדם, שלכאורה עבר עבירה כלשהי, במדינה כלשהי חייב להישפט על מנת לקבוע אם עבר על החוקים או לא. על מנת להגיע לשופט צריך לעבור דרך החוקרים (המשטרה, שהיא גם זו שתגיש, אם וכאשר את התביעה).
המשטרה שמה אזיקים פיזיים על ידיו של האדם ובכך שמה גם אזיקים על נפשו, כדי למנוע ממנו לחשוב ולנסות לברוח.
כאשר אדם עומד בפני השופט מורידים לו את האזיקים, לא מפאת כבוד השופט - אלא מפאת חופש הדיבור. כך, הופכים נפש האדם (המוח) וגוף האדם (תנועת הגוף) להיות חופשיים, והאדם עומד מול השופט כשהוא חף מפגיעה פיזית, מחשבתית ומילולית.
אם אזיקים על ידי האדם גורמים להגבלת מחשבתו, ניתן לומר, שאפשר לשים אזיקים על מחשבתו כדי להגביל את תנועתו. לדבר הזה קוראים: "אזיקי מחשבה".
מוחו של האדם מכיל כ- 13 מיליארד תאים. עד עצם היום הזה עדיין לא הומצא מחשב עם זיכרון כזה. ישנם מצבים שהאדם בעל הזיכרון הגדול ביותר בעולם יכול לשכוח נתונים בזמן אמת, ואז - הזיכרון המדהים שלו - הופך להיות חסר תועלת. ידוע, כפי שטוענים מדעני הפיסיקה,
ש"אלקטרון נע סביב צירו עם כיוון השעון". מדענים רבים כבר הגיעו למסקנה, שהשדה המגנטי סביב הלב גדול פי 50 מהשדה המגנטי סביב המוח.
חמשת החושים של האדם הם מערכת הקליטה והשידור. כאשר האדם נמצא במערכת כזו, זה טוב, רע, חלש וחזק... כמו במדינה דמוקרטית - יש חופש בחירה, חופש מחשבה וחופש דיבור.
"אוי למדינה שמשתמשת בחוקי הטבע נגד ברואי הטבע, רק כדי להיות מדינה שתנצח את הטבע".
אזיקי המחשבה עובדים כך: כאשר האדם מגיע לדיון, הוא עובר לתקופה שבה הוא למד את החומר לדיון, דהיינו הוא נותן פקודה לחומר לחזור למצב שבו היה בזמן הלימוד. במצב הזה מקבלים את השדות המגנטיים. לכן, כאשר האדם רוצה להיכנס לתוך הקופסה, האזיקון, הוא לא מצליח. כאשר הוא נכנס, נכנס איתו גם השדה המגנטי של המוח, המקבל את מצב גלגלי השיניים.
במצב הזה, השדה המגנטי סביב הלב שונה מקוטר השדה המגנטי סביב המוח. פה משתנה איזון הגוף. ז"א היחס של 1/50 לא משתנה ע"י ידע. כאשר נכנס השדה המגנטי שסביב המוח למצב של גלגל שיניים, הראש מקבל מכה חזקה שהוא לא יודע מה קורה איתו. הדוגמא הטובה מחיי היום יום היא כאשר אדם רוכב על אופניים במהירות גבוהה ופתאום נכנס לו מקל בגלגלים.
"כשהייתי בדיון המשפטי לא הבנתי מה קורה. לא יכולתי לענות על כל השאלות שעמדו מול עיניי. אני יודע, שאני עומד מול הרכב שופטים בבית המשפט העליון ומנסה לדעת מה מדברים השופטים - ואני מקבל מכות בראש. לא שאלתי איך יחרוץ השופט את דיני. שאלתי איך אני יוצא מהמצב הזה"?!
"כל אדם במצבי היה שואל את עצמו: "איך יכול להיות שאני רואה את המציאות - אבל זו מציאות שאני לא מכיר"? כך גורמת הזכוכית בתוך המתקן של אזיקי המחשבה להרגיש, הטעיה אופטית. בנוסף גם תשאל השאלה: "איך זה יכול להיות שלא ידעתי מה לענות כאשר למדתי את כל החומר מצוין"?
לעצור שנמצא במצב כזה פתוחה הדרך אל הפסיכיאטריה, שם אין תשובות - שם יש כדורים. לכן השאלה המחייבת שצריכה להישאל: "מהו ההבדל בין כדור עופרת לבין כדור כימי?
ספרו של ג'ורג' אורוול 1984 עונה על שאלה זו. הסופר הניח שבשנה הזו יחדל המין האנושי להתקיים באופן המקובל. בני האדם לא ייכחדו כתוצאה משואה כלל עולמית אלא באמצעים מתוחכמים יותר. אורוול כתב על מוות שאין בו אף לא ירייה אחת ועל עולם מאוכלס באנשים שחייהם חסרי טעם ותכלית. "הם הפסיקו לחשוב, ולכן הפך עולמם למקום נעדר הכרה ורצון חופשי של הפרט. כל הפעילות האנושית תכוון ע"י המדענים באמצעות מניפולציה ומדיניות ממשלתית שססמתה: האח הגדול פוקח עין".
וכאשר האדם נמצא במדינה שהחוק שלה אומר: ש"על הנאשם חלה חובת ההוכחה", תתווספנה עוד הרבה שאלות, מתוכם זו תהיה השאלה המרכזית: "איזהו הנאשם היכול להוכיח צדקתו בתנאים האלו"?
כאשר אדם נכנס לאזיקי המחשבה ומקבל את המכה, המחשבה והרצון רוצים לדעת מה קרה סביבו (מה פגע בו)? כל הדברים החיצוניים לא מעניינים אותו. בשלב הזה מעניינות אותו רק ההתרחשויות הפנימיות. בפעולה זו, הוא מוריד את רדיוס השדה המגנטי, ז"א הוא מפסיק לחשוב - והסיבוב נעשה בתוך הגיון האזיקון. הוא מתחיל להירגע, אבל עדיין לא יודע מה קורה.
"כל מה שאנחנו יודעים על המציאות מתחיל בניסיון ומסתיים בו" - איינשטיין.
"כל פעולה נעשית מכוח רגשות האדם ו/או מכוח התקווה של האדם. שני הכוחות - הם אחד".
ומכיוון, שרגשות האדם משתנים אלפי פעמים ביום, הן ביודעין והן בלא יודעין, יוצא, שהתקווה אבודה. לכן לאותיות צריך להתחבר כוח עצום כדי שהפעולה תצליח.
והיום אני יודע, שלאותיות מתחבר כוח עצום וקיבלתי מציאות חדשה שהיא: "מציאות אלהים".
"כיצד יצאתי מתוך אזיקי המחשבה?
כאשר קיבלתי את המכה הראשונה - הזדעזע הראש. רציתי לחשוב מה קרה - קיבלתי מכה שנייה. בנקודה הזו, בשארית כוחי, קפצתי והנחתי את ראשי בפתח בין שתי הזכוכיות של תא אזיקי המחשבה באולם וכך נשארתי עד סוף הדיון. כאשר הכל ברור, אני שומע שלושה שופטי בית המשפט העליון, תובעת ראשית שמקומה לא שם, תובעת מצד המכס ותובע (עו"ד מצידי) מנהלים שיחה ברומו של עולם - שיחה שמתאימה למעמד "בית משפט עליון" - כך שכל אדם מהשורה שנמצא באולם בית המשפט לא יוכל לפסוק אחרת מאשר: ש"מגיע למדינת צרפת להיות מקום ראשון באירופה בשמירה על זכויות האדם".
בסיום הדיון, שכולו מתועד בכתבים שכתבתי, שופט בית המשפט העליון נעמד על רגליו, רגז וצעק בקולי קולות: "עשית תקדים בצרפת - בפעם הבאה תקבל הרבה שנים".
כאשר השופט אמר את המילים האלו ברוגז, הוא לא ידע מה משמעות המילה "תקדים" ומשמעותה: "וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירו הכתוב לכללו בפירוש". הוא לא ידע שהוא חי במודעות הבלתי אפשרי, ושאני אצליח להגיע למקומות בהם אוכל להוכיח את מדיניות המשפט ההרסנית שהם מפעילים והחורבן לו הם גורמים, ובמילה אחת: "שואה".
מה גרם לי, כתוצאה מנגיעת הראש בשני צדי הזכוכית והעמוד שביניהם, להפסיק את פעולת הסיבוב? נתבונן מתחום התקשורת וניקח מקלט רדיו שאליו מתחברת אנטנת פרבולה.
החומר שממנו עשויה האנטנה הוא חומר מוליך, שקצהו וסופו הן שתי היציאות שלו. ע"פ תורת החומר, הגדרה של קו ישר היא: "אוסף של אינסוף נקודות".
כאשר הגולגולת שלי נגעה בעמוד ובזכוכית, נהפך הפתח כלפי המוח, "האונה המרכזית", כלפי האנטנה, היציאות.
השערות על ראשי הפכו להיות הנקודות האינסופיות על הקו הישר.
ומכיוון, שהשדה המגנטי גורם לכל שערה לקבל את השדה, ברגע שהשערות נגעו בזכוכית ובעמוד הן הפכו כולן לנקודה אחת. זה היה החוט המוליך של האנטנה. נוצר מצב, שהרדיוס של השדה המגנטי הצטמצם - אבל לא כוחו, מכיוון שכוחו יוצא דרך הפתח.
והשאלה - מדוע עושים קיצור של האונה המרכזית במוח - מתחילה להתבהר.
אלו הן היציאות של האנטנה שמתחברות לכניסות של המקלט.
וכך קיבלנו מצב חדש: ברגע שהפחתנו את רדיוס השדה המגנטי סביב המוח, ירד גם רדיוס השדה המגנטי סביב הלב. המערכת התאזנה והמשדר והמקלט עבדו בהרמוניה.
אנו יכולים ללמוד מספר התורה - שבורא העולם מסר לנו על ידי משה, שכל הדתות מכירות בו כ"משה רבנו" המצווה אותנו על הנחת התפילין.
היהדות מצווה על הגבר להניח תפילין. במהלך הנחת התפילין אנו לוחצים על שתי נקודות חשובות בראש, החשובות מאוד לתפקוד המוח. הקשר האחורי של התפילין פועל גם הוא על המוח בנקודה שנחשבת, ע"פ התורה הסינית, לחלקו של המוח האחראי לעולם הרוח ולקשר אל האל - החלק שאחראי על הנפש האתרית (הנשמה).
התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, בספר הזוהר, כתב את תורתו, פירש את הטכנולוגיה עוד במאה הראשונה לספירה, והראה את התקשורת בין השדה המגנטי סביב המוח והשדה המגנטי סביב הלב.
בכך הוא ביטל את התנועה הסיבובית. שנאמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". "והארץ לא הסתובבה כיום אתמול".
כאן המשפט של איינשטיין הופך ברור יותר למדע, כך כתב בתורת היחסות הפרטית שלו: "ש"הדבר הקבוע היחיד ביקום הוא מהירות האור בריק. כל השאר, מסה מרחב ואפילו זמן "נדחסים" כאשר הם מתקרבים למהירות הזו".
רבי שמעון בר יוחאי טען: "כאשר רואים את האור הגנוז, רואים מסוף עולם עד סוף עולם". כך שהוא ביטל את המהירות ונשאר באור.
לכן נקרא רבי שמעון "המאור הקדוש" - אשריך.
כל אדם ביום היוולדו נולד עם אזיקים על ידיו. אלו הם החוקים והמשפטים שהטבע כפה עליו. כמו שאומר "חוק מרפי": כל מה שצריך לקרות - יקרה. דהיינו, למרות כל מאמציו של האדם במהלך חייו, אין לו שליטה על גורלו.
חוקי הטבע כופים את מגבלותיהם על כל אדם באשר הוא אדם. בנקודה הזו מנסה האדם בכל כוחו לחקור חוקים אלו כדי שיאפשרו לו להוריד את האזיקים מידיו.
הייזנברג טען: ש"כל מה שאנחנו יודעים על הטבע זה מה שהטבע מראה לנו ומה שאינו מראה לנו, זהו האינסוף".
בנקודה הזו האדם צריך להבין שהוא צריך להשלים עם גורלו ולנסות להנעים את חייו מבלי לדעת מתי הם יסתיימו (כלא הזמן).
לכן, קיימים ביקום אנשים רבים שמנסים לתת לנו כלים להנעים את חיינו, וביניהם הפסיכולוגיה (הגיון הנפש) המלמדת אותנו כיצד תנועת הגוף מבטאת את תנועת הנפש.
הפסיכולוגיה מנסה לשקם אותנו במגבלות הטבע.
בבסיס תורת הפסיכולוגיה עומדת התפיסה שאין לפגוע באדם באשר הוא אדם, פיסית, מילולית ומחשבתית.
ביקום שלנו קיימות תרבויות שונות, כל תרבות קובעת לעצמה את חוקיה ע"פ הגיונה ומיישמת אותה בגבולות מדינתה.
בני האדם שונים זה מזה אבל לאף אחד אין זכות לראות את עצמו כיותר טוב מחברו. לכן תרבויות שונות סיגלו לעצמן את מושג השוויון, ובכדי ליישם אותו הלכה למעשה באוכלוסיות שלהם הקימו מערכות משפטיות, משטרה ושופטים.
כל אדם, שלכאורה עבר עבירה כלשהי, במדינה כלשהי חייב להישפט על מנת לקבוע אם עבר על החוקים או לא. על מנת להגיע לשופט צריך לעבור דרך החוקרים (המשטרה, שהיא גם זו שתגיש, אם וכאשר את התביעה).
המשטרה שמה אזיקים פיזיים על ידיו של האדם ובכך שמה גם אזיקים על נפשו, כדי למנוע ממנו לחשוב ולנסות לברוח.
כאשר אדם עומד בפני השופט מורידים לו את האזיקים, לא מפאת כבוד השופט - אלא מפאת חופש הדיבור. כך, הופכים נפש האדם (המוח) וגוף האדם (תנועת הגוף) להיות חופשיים, והאדם עומד מול השופט כשהוא חף מפגיעה פיזית, מחשבתית ומילולית.
אם אזיקים על ידי האדם גורמים להגבלת מחשבתו, ניתן לומר, שאפשר לשים אזיקים על מחשבתו כדי להגביל את תנועתו. לדבר הזה קוראים: "אזיקי מחשבה".
מוחו של האדם מכיל כ- 13 מיליארד תאים. עד עצם היום הזה עדיין לא הומצא מחשב עם זיכרון כזה. ישנם מצבים שהאדם בעל הזיכרון הגדול ביותר בעולם יכול לשכוח נתונים בזמן אמת, ואז - הזיכרון המדהים שלו - הופך להיות חסר תועלת. ידוע, כפי שטוענים מדעני הפיסיקה,
ש"אלקטרון נע סביב צירו עם כיוון השעון". מדענים רבים כבר הגיעו למסקנה, שהשדה המגנטי סביב הלב גדול פי 50 מהשדה המגנטי סביב המוח.
חמשת החושים של האדם הם מערכת הקליטה והשידור. כאשר האדם נמצא במערכת כזו, זה טוב, רע, חלש וחזק... כמו במדינה דמוקרטית - יש חופש בחירה, חופש מחשבה וחופש דיבור.
"אוי למדינה שמשתמשת בחוקי הטבע נגד ברואי הטבע, רק כדי להיות מדינה שתנצח את הטבע".
אזיקי המחשבה עובדים כך: כאשר האדם מגיע לדיון, הוא עובר לתקופה שבה הוא למד את החומר לדיון, דהיינו הוא נותן פקודה לחומר לחזור למצב שבו היה בזמן הלימוד. במצב הזה מקבלים את השדות המגנטיים. לכן, כאשר האדם רוצה להיכנס לתוך הקופסה, האזיקון, הוא לא מצליח. כאשר הוא נכנס, נכנס איתו גם השדה המגנטי של המוח, המקבל את מצב גלגלי השיניים.
במצב הזה, השדה המגנטי סביב הלב שונה מקוטר השדה המגנטי סביב המוח. פה משתנה איזון הגוף. ז"א היחס של 1/50 לא משתנה ע"י ידע. כאשר נכנס השדה המגנטי שסביב המוח למצב של גלגל שיניים, הראש מקבל מכה חזקה שהוא לא יודע מה קורה איתו. הדוגמא הטובה מחיי היום יום היא כאשר אדם רוכב על אופניים במהירות גבוהה ופתאום נכנס לו מקל בגלגלים.
"כשהייתי בדיון המשפטי לא הבנתי מה קורה. לא יכולתי לענות על כל השאלות שעמדו מול עיניי. אני יודע, שאני עומד מול הרכב שופטים בבית המשפט העליון ומנסה לדעת מה מדברים השופטים - ואני מקבל מכות בראש. לא שאלתי איך יחרוץ השופט את דיני. שאלתי איך אני יוצא מהמצב הזה"?!
"כל אדם במצבי היה שואל את עצמו: "איך יכול להיות שאני רואה את המציאות - אבל זו מציאות שאני לא מכיר"? כך גורמת הזכוכית בתוך המתקן של אזיקי המחשבה להרגיש, הטעיה אופטית. בנוסף גם תשאל השאלה: "איך זה יכול להיות שלא ידעתי מה לענות כאשר למדתי את כל החומר מצוין"?
לעצור שנמצא במצב כזה פתוחה הדרך אל הפסיכיאטריה, שם אין תשובות - שם יש כדורים. לכן השאלה המחייבת שצריכה להישאל: "מהו ההבדל בין כדור עופרת לבין כדור כימי?
ספרו של ג'ורג' אורוול 1984 עונה על שאלה זו. הסופר הניח שבשנה הזו יחדל המין האנושי להתקיים באופן המקובל. בני האדם לא ייכחדו כתוצאה משואה כלל עולמית אלא באמצעים מתוחכמים יותר. אורוול כתב על מוות שאין בו אף לא ירייה אחת ועל עולם מאוכלס באנשים שחייהם חסרי טעם ותכלית. "הם הפסיקו לחשוב, ולכן הפך עולמם למקום נעדר הכרה ורצון חופשי של הפרט. כל הפעילות האנושית תכוון ע"י המדענים באמצעות מניפולציה ומדיניות ממשלתית שססמתה: האח הגדול פוקח עין".
וכאשר האדם נמצא במדינה שהחוק שלה אומר: ש"על הנאשם חלה חובת ההוכחה", תתווספנה עוד הרבה שאלות, מתוכם זו תהיה השאלה המרכזית: "איזהו הנאשם היכול להוכיח צדקתו בתנאים האלו"?
כאשר אדם נכנס לאזיקי המחשבה ומקבל את המכה, המחשבה והרצון רוצים לדעת מה קרה סביבו (מה פגע בו)? כל הדברים החיצוניים לא מעניינים אותו. בשלב הזה מעניינות אותו רק ההתרחשויות הפנימיות. בפעולה זו, הוא מוריד את רדיוס השדה המגנטי, ז"א הוא מפסיק לחשוב - והסיבוב נעשה בתוך הגיון האזיקון. הוא מתחיל להירגע, אבל עדיין לא יודע מה קורה.
"כל מה שאנחנו יודעים על המציאות מתחיל בניסיון ומסתיים בו" - איינשטיין.
"כל פעולה נעשית מכוח רגשות האדם ו/או מכוח התקווה של האדם. שני הכוחות - הם אחד".
ומכיוון, שרגשות האדם משתנים אלפי פעמים ביום, הן ביודעין והן בלא יודעין, יוצא, שהתקווה אבודה. לכן לאותיות צריך להתחבר כוח עצום כדי שהפעולה תצליח.
והיום אני יודע, שלאותיות מתחבר כוח עצום וקיבלתי מציאות חדשה שהיא: "מציאות אלהים".
"כיצד יצאתי מתוך אזיקי המחשבה?
כאשר קיבלתי את המכה הראשונה - הזדעזע הראש. רציתי לחשוב מה קרה - קיבלתי מכה שנייה. בנקודה הזו, בשארית כוחי, קפצתי והנחתי את ראשי בפתח בין שתי הזכוכיות של תא אזיקי המחשבה באולם וכך נשארתי עד סוף הדיון. כאשר הכל ברור, אני שומע שלושה שופטי בית המשפט העליון, תובעת ראשית שמקומה לא שם, תובעת מצד המכס ותובע (עו"ד מצידי) מנהלים שיחה ברומו של עולם - שיחה שמתאימה למעמד "בית משפט עליון" - כך שכל אדם מהשורה שנמצא באולם בית המשפט לא יוכל לפסוק אחרת מאשר: ש"מגיע למדינת צרפת להיות מקום ראשון באירופה בשמירה על זכויות האדם".
בסיום הדיון, שכולו מתועד בכתבים שכתבתי, שופט בית המשפט העליון נעמד על רגליו, רגז וצעק בקולי קולות: "עשית תקדים בצרפת - בפעם הבאה תקבל הרבה שנים".
כאשר השופט אמר את המילים האלו ברוגז, הוא לא ידע מה משמעות המילה "תקדים" ומשמעותה: "וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירו הכתוב לכללו בפירוש". הוא לא ידע שהוא חי במודעות הבלתי אפשרי, ושאני אצליח להגיע למקומות בהם אוכל להוכיח את מדיניות המשפט ההרסנית שהם מפעילים והחורבן לו הם גורמים, ובמילה אחת: "שואה".
מה גרם לי, כתוצאה מנגיעת הראש בשני צדי הזכוכית והעמוד שביניהם, להפסיק את פעולת הסיבוב? נתבונן מתחום התקשורת וניקח מקלט רדיו שאליו מתחברת אנטנת פרבולה.
החומר שממנו עשויה האנטנה הוא חומר מוליך, שקצהו וסופו הן שתי היציאות שלו. ע"פ תורת החומר, הגדרה של קו ישר היא: "אוסף של אינסוף נקודות".
כאשר הגולגולת שלי נגעה בעמוד ובזכוכית, נהפך הפתח כלפי המוח, "האונה המרכזית", כלפי האנטנה, היציאות.
השערות על ראשי הפכו להיות הנקודות האינסופיות על הקו הישר.
ומכיוון, שהשדה המגנטי גורם לכל שערה לקבל את השדה, ברגע שהשערות נגעו בזכוכית ובעמוד הן הפכו כולן לנקודה אחת. זה היה החוט המוליך של האנטנה. נוצר מצב, שהרדיוס של השדה המגנטי הצטמצם - אבל לא כוחו, מכיוון שכוחו יוצא דרך הפתח.
והשאלה - מדוע עושים קיצור של האונה המרכזית במוח - מתחילה להתבהר.
אלו הן היציאות של האנטנה שמתחברות לכניסות של המקלט.
וכך קיבלנו מצב חדש: ברגע שהפחתנו את רדיוס השדה המגנטי סביב המוח, ירד גם רדיוס השדה המגנטי סביב הלב. המערכת התאזנה והמשדר והמקלט עבדו בהרמוניה.
אנו יכולים ללמוד מספר התורה - שבורא העולם מסר לנו על ידי משה, שכל הדתות מכירות בו כ"משה רבנו" המצווה אותנו על הנחת התפילין.
היהדות מצווה על הגבר להניח תפילין. במהלך הנחת התפילין אנו לוחצים על שתי נקודות חשובות בראש, החשובות מאוד לתפקוד המוח. הקשר האחורי של התפילין פועל גם הוא על המוח בנקודה שנחשבת, ע"פ התורה הסינית, לחלקו של המוח האחראי לעולם הרוח ולקשר אל האל - החלק שאחראי על הנפש האתרית (הנשמה).
התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, בספר הזוהר, כתב את תורתו, פירש את הטכנולוגיה עוד במאה הראשונה לספירה, והראה את התקשורת בין השדה המגנטי סביב המוח והשדה המגנטי סביב הלב.
בכך הוא ביטל את התנועה הסיבובית. שנאמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". "והארץ לא הסתובבה כיום אתמול".
כאן המשפט של איינשטיין הופך ברור יותר למדע, כך כתב בתורת היחסות הפרטית שלו: "ש"הדבר הקבוע היחיד ביקום הוא מהירות האור בריק. כל השאר, מסה מרחב ואפילו זמן "נדחסים" כאשר הם מתקרבים למהירות הזו".
רבי שמעון בר יוחאי טען: "כאשר רואים את האור הגנוז, רואים מסוף עולם עד סוף עולם". כך שהוא ביטל את המהירות ונשאר באור.
לכן נקרא רבי שמעון "המאור הקדוש" - אשריך.
"כל מה שלמדתי, אני רוצה להפוך לידע וכלים מעשיים, לכל מי שירצה ללמוד" (חיים שלמה).
"עד היום צברנו כוחות ללמוד ולנצח את הרוחניות, וכאשר ננצח את הרוחניות נדע, שמה שניצחנו זה שלנו לעד ומה שכביכול הפסדנו היה כוח עזר לניצחון, כך שלא הפסדנו".
מתוך הספר - "מלחמת הרוח בחומר" - פרק 4.
"עד היום צברנו כוחות ללמוד ולנצח את הרוחניות, וכאשר ננצח את הרוחניות נדע, שמה שניצחנו זה שלנו לעד ומה שכביכול הפסדנו היה כוח עזר לניצחון, כך שלא הפסדנו".
מתוך הספר - "מלחמת הרוח בחומר" - פרק 4.
